🐧Emperor penguin

פינגווין קיסרי (שם מדעי: Aptenodytes forsteri) הוא מין של פינגווין אנדמי לאנטארקטיקה. הוא אחד משלושת המינים היחידים ביבשת זו, לצד פינגווין אדלי ופינגווין מלכותי, והוא הגבוה והכבד שבפינגווינים. הזכר והנקבה דומים בניצוי ובגודל: גובהם עשוי להגיע ל־122 ס"מ, ומשקלם נע בין 22 ל־45 קילוגרמים. ראשו וכנפיו של הפינגווין הקיסרי שחורים, הבטן לבנה, הגב אפור כחלחל והמקור ורוד ארגמני. בצדי צווארו יש שתי רצועות זהובות. כיתר הפינגווינים, הוא חסר יכולת תעופה, ובמקום זאת גופו מותאם לשחייה: כנפיו קשיחות ושטוחות ומבנה גופו הידרו־דינמי. הפינגווין הקיסרי ניזון בעיקר מדגים, אך גם מסרטנאים כגון קריל, ומסילוניות, כגון דיונונים. הפינגווין יכול לצלול עד לעומק של כ־530 מטרים ולעצור את נשימתו כ־18 דקות כשהוא צד. גופו של הפינגווין מותאם במיוחד לכך: יש לו המוגלובין בעל מבנה ייחודי, שמאפשר לו לתפקד ברמות חמצן נמוכות, עצמותיו אינן חלולות (בשונה משאר מיני העופות) על מנת להפחית את הבארוטראומה, ובשעת הצורך, הפינגווין יכול להוריד את המטבוליזם שלו ולהשבית איברים שאינם הכרחיים. הפינגווין הקיסרי ידוע בשל הנדידה הארוכה שהוא עושה בעונת הרבייה שלו, ובשל היותו הפינגווין היחיד שמתרבה במהלך החורף באנטארקטיקה. הפינגווינים נודדים כ־50 עד 120 ק"מ על פני הקרח לעבר מושבות הרבייה שלהם, שכוללות אלפי פרטים. הנקבה מטילה ביצה אחת, והזכר דוגר עליה, בעוד הנקבה יוצאת לחפש מזון. לאחר חזרת הנקבה, היא והזכר מתחלפים מספר פעמים בחיפוש המזון ובדגירה על הביצה. הפינגווין הקיסרי הוא מונוגמי ובני הזוג מסוגלים לזהות זה את קולו של זה בין מאות קולות חיפוש אחרים. אפרוח בן 10 חודשים יכול למצוא את קינו ממרחק של חצי ק"מ, כשהוא נעזר ברמזים חזותיים כמו אגמים וגבעות וכמו כן בקולות הלהקה. תוחלת החיים של הפינגווין הקיסרי בטבע היא כ־20 שנים, אולם תצפיות מציעות שפרטים מסוימים מגיעים לגיל 50.

Text: Wikipedia, CC BY-SA 4.0.